נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי נאם באמצעות קישור וידאו מפסטיבל קאן.בנאומו השווה את סרטו של צ'רלי צ'פלין "הדיקטטור הגדול" למציאות המלחמה המודרנית.

 Iזה הכבוד שלי לדבר איתך כאן.

גבירותי ורבותי, חברים יקרים,

אני רוצה לספר לך סיפור, וסיפורים רבים מתחילים ב"יש לי סיפור לספר."אבל במקרה הזה, הסוף הרבה יותר חשוב מההתחלה.לא יהיה סוף פתוח לסיפור הזה, שבסופו של דבר יביא לסיומה של מלחמה בת מאה שנים.

המלחמה התחילה עם רכבת שנכנסה לתחנה ("הרכבת נכנסת לתחנה", 1895), גיבורים ונבלים נולדו, ואז היה קונפליקט דרמטי על המסך, ואז הסיפור על המסך הפך למציאות, וסרטים נכנסו לחיינו, ואז סרטים הפכו לחיינו.זו הסיבה שהעתיד של העולם קשור לתעשיית הקולנוע.

זה הסיפור שאני רוצה לספר לכם היום, על המלחמה הזו, על עתיד האנושות.

הדיקטטורים האכזריים ביותר של המאה ה-20 היו ידועים כאוהבים סרטים, אבל המורשת החשובה ביותר של תעשיית הקולנוע הייתה הצילומים הדוקומנטריים המצמררים של דיווחי חדשות וסרטים שקוראים תיגר על דיקטטורים.

פסטיבל קאן הראשון נקבע ל-1 בספטמבר 1939. עם זאת, פרצה מלחמת העולם השנייה.במשך שש שנים, תעשיית הקולנוע הייתה תמיד בחזית המלחמה, תמיד עם האנושות;במשך שש שנים, תעשיית הקולנוע נאבקה למען החופש, אך למרבה הצער היא נלחמה גם למען האינטרסים של דיקטטורים.

כעת, במבט לאחור על הסרטים הללו, אנו יכולים לראות כיצד החופש מנצח צעד אחר צעד.בסופו של דבר, הדיקטטור נכשל בניסיונו לכבוש לבבות ומוחות.

יש הרבה נקודות מפתח בדרך, אבל אחת החשובות היא ב-1940, בסרט הזה, אתה לא רואה נבל, אתה רואה אף אחד.הוא בכלל לא נראה כמו גיבור, אבל הוא גיבור אמיתי.

הסרט ההוא, "הדיקטטור הגדול" של צ'ארלס צ'פלין, לא הצליח להרוס את הדיקטטור האמיתי, אבל זו הייתה תחילתה של תעשיית קולנוע שלא נשבה, צפה והתעלמה.תעשיית הקולנוע דיברה.זה אמר שהחופש ינצח.

אלו המילים שצלצלו על המסך באותה תקופה, ב-1940:

"שנאת האנשים תתפוגג, הדיקטטורים ימותו, והכוח שלקחו מהעם יחזור אליהם.כל אדם מת, וכל עוד האנושות לא תאבד, החירות לא תיגווע".(הדיקטטור הגדול, 1940)

מאז, נעשו הרבה סרטים יפים מאז שגיבורו של צ'פלין דיבר.עכשיו נראה שכולם מבינים: יכול לכבוש את הלב זה יפה, לא מכוער;מסך קולנוע, לא מחסה מתחת לפצצה.כולם נראו משוכנעים שלא יהיה המשך לאימה של מלחמה טוטאלית שאיימה על היבשת.

ובכל זאת, כמו קודם, יש דיקטטורים;שוב, כבעבר, התנהל הקרב על החירות;והפעם, כמו פעם, התעשייה לא צריכה להעלים עין.

ב-24 בפברואר 2022, רוסיה פותחת במלחמה כוללת נגד אוקראינה וממשיכה בצעדתה לאירופה.איזו מין מלחמה זו?אני רוצה לדייק ככל האפשר: זה כמו הרבה שורות סרטים מאז סוף המלחמה האחרונה.

רובכם שמעתם את השורות הללו.על המסך הם נשמעים מפחידים.למרבה הצער, השורות הללו התגשמו.

זכור?זוכרים איך נשמעו השורות האלה בסרט?

"האם אתה מריח את זה?בן, זה היה נפאלם.שום דבר אחר לא מריח כמו זה.אני אוהב את הגז של נפאלם כל בוקר..."(אפוקליפסה עכשיו, 1979)

כן, הכל קרה באוקראינה באותו בוקר.

בארבע לפנות בוקר.הטיל הראשון התפוצץ, התקיפות האוויריות החלו, והמתים עברו את הגבול לאוקראינה.הציוד שלהם צבוע באותו דבר כמו צלב קרס - תו Z.

"כולם רוצים להיות נאצים יותר מהיטלר".(הפסנתרן, 2002)

קברי אחים חדשים מלאים באנשים מעונים ונרצחים נמצאים כעת מדי שבוע בשטחי רוסיה וגם בשטח לשעבר.בפלישה הרוסית נהרגו 229 ילדים.

"הם יודעים רק להרוג!לַהֲרוֹג!לַהֲרוֹג!הם שתלו גופות בכל רחבי אירופה..." (רומא, העיר הפתוחה, 1945)

כולכם ראיתם מה הרוסים עשו בבוצ'ה.כולכם ראיתם את מריופול, כולכם ראיתם את עבודות הפלדה של אזוב כולכם ראיתם את התיאטראות שנהרסו על ידי פצצות רוסיות.התיאטרון הזה, אגב, היה מאוד דומה לזה שיש לך עכשיו.אזרחים תפסו מחסה מהפגזות בתוך התיאטרון, שם צוירה המילה "ילדים" באותיות גדולות ובולטות על האספלט שליד התיאטרון.אנחנו לא יכולים לשכוח את התיאטרון הזה, כי הגיהנום לא היה עושה את זה.

"מלחמה היא לא גיהנום.מלחמה היא מלחמה, גיהנום זה גיהנום.מלחמה היא הרבה יותר גרועה מזה".(בית חולים שדה של הצבא, 1972)

יותר מ-2,000 טילים רוסיים פגעו באוקראינה, והרסו עשרות ערים וכפרים צורבים.

יותר מחצי מיליון אוקראינים נחטפו והובלו לרוסיה, ועשרות אלפים מהם נעצרו במחנות ריכוז רוסיים.מחנות הריכוז הללו עוצבו על פי מחנות ריכוז נאציים.

אף אחד לא יודע כמה מהאסירים האלה שרדו, אבל כולם יודעים מי אחראי.

"האם אתה חושב שסבון יכול לשטוף את החטאים שלך?""(איוב 9:30)

אני לא חושב כך.

כעת, המלחמה הנוראה ביותר מאז מלחמת העולם השנייה נלחמה באירופה.הכל בגלל האיש הזה שישב גבוה במוסקבה.אחרים מתו כל יום, ועכשיו אפילו כשמישהו צעק "תפסיק!החתך!"האנשים האלה לא יקומו שוב.

אז מה אנחנו שומעים מהסרט?האם תעשיית הקולנוע תשתוק או שתדבר?

האם תעשיית הקולנוע תעמוד בחיבוק ידיים כששוב יצוצו דיקטטורים, כששוב יתחיל הקרב על החירות, כששוב הנטל מוטל על אחדותנו?

הרס הערים שלנו אינו תמונה וירטואלית.אוקראינים רבים היום הפכו לגווידוס, מתקשים להסביר לילדיהם מדוע הם מתחבאים במרתפים (החיים יפים, 1997).אוקראינים רבים הפכו לאלדו.סגן רן: עכשיו יש לנו תעלות בכל רחבי ארצנו (Inglourious Basterds, 2009)

כמובן שנמשיך להילחם.אין לנו ברירה אלא להילחם על החופש.ואני די בטוח שהפעם דיקטטורים ייכשלו שוב.

אבל כל המסך של העולם החופשי צריך להישמע, כפי שנשמע ב-1940. אנחנו צריכים צ'פלין חדש.אנחנו צריכים להוכיח שוב שתעשיית הקולנוע לא שותקת.

תזכור איך זה נשמע:

"תאוות בצע מרעילה את נפש האדם, חוסמת את העולם בשנאה ומניעה אותנו לעבר אומללות ושפיכות דמים.גדלנו מהר יותר ויותר, אבל סגרנו את עצמנו: המכונות הפכו אותנו לעשירים יותר, אבל רעבים יותר;הידע גורם לנו להיות פסימיים וספקנים;אינטליגנציה עושה אותנו חסרי לב.אנחנו חושבים יותר מדי ומרגישים מעט מדי.אנו זקוקים לאנושות יותר ממכונות, עדינות יותר מאשר אינטליגנציה... למי שיכול לשמוע אותי, אני אומר: אל ייאוש.שנאת הגברים תתפוגג, הדיקטטורים ימותו.

אנחנו חייבים לנצח במלחמה הזו.אנחנו צריכים את תעשיית הקולנוע כדי להביא את המלחמה הזאת לסיומה, ואנחנו צריכים כל קול כדי לשיר למען החופש.

וכמו תמיד, תעשיית הקולנוע צריכה להיות הראשונה לדבר!

תודה לכולכם, תחי אוקראינה.