על פי האגדה, בסין העתיקה הייתה מפלצת בשם "ניאן", עם ראש עם מחושים ארוכים ועזות."ניאן" חיה עמוק בים כבר שנים רבות, ובכל ערב ראש השנה הסיני הגיע הזמן לטפס לחוף ולאכול בעלי חיים כדי לפגוע בחייהם של אנשים.לכן, בכל יום ראש השנה הסיני, אנשי הכפרים והכפרים עוזרים לזקנים ולצעירים לברוח אל ההרים כדי למנוע את פגיעתה של החיה ה"ניאן".

השנה בערב ראש השנה הסיני, אנשי כפר פריחת האפרסק עזרו לזקן ולצעירים למצוא מחסה בהרים, וזקן מתחנן מחוץ לכפר ראה אותו על קביים, שקית על זרועו, כסף זקן זורם, ועיניו היו כמו כוכב.חלק מתושבי הכפר אטמו את החלונות ונעלו את הדלתות, חלק ארזו מזוודות, חלק הובילו את הבקר ורעו צאן, ואנשים צעקו סוסים לכל עבר, סצנה של חיפזון ובהלה.בזמן הזה, למי עדיין יש את הלב לטפל בזקן המתחנן הזה.רק אשה זקנה במזרח הכפר נתנה לזקן קצת אוכל והמליצה לו לעלות מהר להר כדי להימנע מהחיה ה"ניאן", והזקן חייך ואמר: "אם החמות תרשה. אני נשאר בבית ללילה אחד, אני בהחלט אקח את החיה של ניאן."הזקנה הביטה בו בהלם וראתה שיש לו מראה ילדותי, רוח חזקה ורוח יוצאת דופן.אבל היא המשיכה לשכנע, מתחננת לזקן שיצחק ולא יגיד דבר.לחמות לא הייתה ברירה אלא לעזוב את ביתה ולמצוא מחסה בהרים.באמצע הלילה, חיית "ניאן" פרצה לכפר.

הוא גילה שהאווירה בכפר שונה משנים קודמות: בית הזקנה בקצה המזרחי של הכפר, הדלת הודבקה בנייר אדום גדול, והנרות בבית היו בוהקים.החיה "ניאן" רעדה וצרחה בצורה מוזרה."ניאן" נעצה מבט זועם בביתה של חמותה לרגע, ואז צרחה והתנפלה.כשהתקרבו לדלת נשמע בחצר קול פיצוץ פתאומי של "דפיקות ודפיקות", ו"ניאן" רעד ולא העז להתקדם יותר.התברר ש"ניאן" הכי פחד מאדום, אש ופיצוץ.בשעה זו הייתה דלת ביתה של החמות פתוחה לרווחה, וראיתי בחצר זקן בחלוק אדום צוחק."ניאן" נחרד ונמלט.למחרת היה היום הראשון של חודש הירח הראשון, והאנשים שחזרו מבית המקלט נדהמו לראות שהכפר בריא ושלם.בשעה זו הבינה לפתע הזקנה, ומיהרה לספר לתושבי הכפר על ההבטחה להתחנן לזקן.תושבי הכפר מיהרו יחדיו לביתה של הזקנה, רק כדי לראות שדלת ביתה של החמות מודבקת בנייר אדום, ערימת במבוק לא שרוף בחצר עדיין "מתנפצת" ומתפוצצת, וכמה נרות אדומים. בבית עדיין היו זוהרים…

על מנת לחגוג את הביאה המשמחת החליפו הכפריים האקסטטים לבגדים ולכובעים חדשים, והלכו לבתיהם של קרובי משפחה וחברים לומר שלום.עד מהרה פשטה השמועה בכפרים מסביב, וכולם ידעו איך להבריח את חיית ניאן.מאז, מדי שנה בערב הסילבסטר הסיני, כל בית פרסם צמדים אדומים והצית חזיזים;לכל בית יש נר בוהק ומחכה לגיל.מוקדם בבוקר של היום הראשון של השנה הראשונה, אני גם צריך ללכת לקרובים ולחברים להגיד שלום.מנהג זה התפשט יותר ויותר, והפך לפסטיבל המסורתי החגיגי ביותר בפולקלור הסיני.